פסק-דין בתיק תא"מ 15057-12-10

פתח דבר והליכים קודמים

1.                  בפניי תביעה ע''ס 70,386 ש"ח, שהגיש התובע, בנק מסחרי, כנגד הנתבעים.

2.                  בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) ערבה בערבות בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 (להלן - החברה) לתובע. נטען כי יתרת החוב של החברה לבנק לא שולמה, ומכאן התביעה.

3.                  החברה לא התגוננה בפני התביעה. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן, במסגרתה טענה שלוש טענות:

האחת, כי היא איננה בעלת עניין בחברה, ולכן ערבותה, שכאמור איננה מוגבלת בסכום, בטלה מכוח סעיף 21(ב) לחוק הערבות, התשכ''ז - 1967 (להלן - חוק הערבות).

השניה, כי ביטול מסגרת האשראי בחשבון החברה גרם לקריסתה ולנזקים שונים.

השלישית, כי הבנק מימש שלא כדין 20,000 ש"ח מחשבונה הפרטי לכיסוי חלקי של חוב החברה כלפיו.

4.                  טרם העברת התיק לטיפולי, התבררה בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה. הבקשה נדחתה, תחילה ע"י כב' הרשם, ולאחר מכן ע"י בית משפט השלום בהליך ערעור. סופו של דבר, בערעור שני, פסק הדין בוטל ע"י בית המשפט המחוזי.

יצוין כי במסגרת הדיון בבקשה זו, נחקרה הנתבעת על תצהירה, שהטענות הכלולות בו זהות (למעט כמובן בכל הקשור לסיבה שבעטיה לא הוגשה בקשת רשות להגן)  לטענות התומכות בבקשת רשות להגן. במסגרת החקירה, כאמור, הוגשו לתיק מוצגים שונים.

5.                  בדיון בבקשת הרשות להגן הסכימו הצדדים כי החקירה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין תיחשב כאילו בוצעה בבקשת הרשות להגן, וכך גם לגבי המוצגים שהוגשו.

בהחלטתי מיום 20.11.12 קיבלתי את הבקשה לגבי שתי טענות - הטענה בדבר סעיף 21(ב) לחוק הערבות, קרי הטענה כי הנתבעת איננה בעלת עניין בחברה, והטענה בדבר מימוש הסך של 20,000 ש"ח. בכל הנוגע לביטול מסגרת האשראי, לא ניתנה רשות להגן.

6.                  באותה החלטה נקבע מועד להגשת תצהירים וכן דיון הוכחות.

7.                  הנתבעת הודיעה, ימים ספורים לפני דיון ההוכחות, כי היא מבקשת להסתמך על התצהיר שתומך ברשות להגן. התובע לא הגיש תצהיר, והודיע במהלך דיון ההוכחות, כי הוא מבקש להסתמך על ראיות בהליכי ביניים (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 4 - 5).

8.                  בתחילת דיון ההוכחות, הן טרם והן לאחר שניתנה כאמור הודעת התובע, כי הוא מבקש להסתמך על ראיות בהליך הביניים, הודיע ב''כ הנתבעת כי הוא מוותר על תצהירה (עמ' 14 לפרוטוקול), והצדדים סיכמו בע''פ.

9.                  התובעת חזרה על הסיכומים שהוגשו במסגרת בקשת הרשות להגן, והוסיפה טיעון נוסף כאמור בפרוטוקול. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח דבר, ולכן יש לדחות את התביעה.

הראיות וגדר המחלוקת

10.              תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד - 1984 (להלן - התקנות), קובעת:

"לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".

עינינו הרואות, אי הגשת תצהירים אין משמעה דחיית התביעה, או מחיקת ההגנה, לפי העניין, אלא נוצר מצב של חסם ראייתי כלפי בעל הדין שנמנע מהגשת תצהירים.